קריאת מחשבות על הבמה היא לא המצאה של הטלוויזיה. כבר לפני יותר ממאה שנה, אנשים מילאו אולמות כדי לראות מישהו "יודע" מה הם חושבים. הנה הסיפור, מהבמות של לונדון ועד האולמות בישראל.
ג׳וליוס ואגנס זאנסיג, זוג מדנמרק, הופיעו עם מופע "טלפתיה" תחת הסלוגן "שני מוחות עם מחשבה אחת". אחד מהם ישב מול הקהל, והשני ידע בדיוק מה הקהל הראה לו. שנים אחרי מות אגנס, ג׳וליוס פרסם בעצמו את שיטת הקוד שלהם.
ג׳וזף דנינג׳ר, מניו יורק, היה אחד המנטליסטים הראשונים בטלוויזיה האמריקאית, אחרי שנים של מופעים ותוכנית רדיו. הוא הציע פרס כספי גדול למי שיוכיח שהוא נעזר בשתולים, ואיש לא זכה בו.
והמשפט המפורסם שלו עדיין נכון: קריאת מחשבות היא לא משהו על־טבעי, כל ילד יכול לעשות את זה, אחרי שלושים שנות ניסיון.
בישראל, אורי גלר הוא השם הראשון שכולם מכירים, והוא זה שהפך את התחום למפורסם בעולם. אחריו בא ליאור סושרד, שזכה בתוכנית "היורש" של גלר והביא את התחום לבמות בעולם.
היום אמנות החושים בישראל היא בעיקר אמנות של אירועים: אירועי חברה, כנסים ובר מצוות. רשימת אמני החושים המפורסמים בישראל ובעולם.
כשאני עולה לבמה, אני חלק משרשרת של יותר ממאה שנה. השיטות השתנו, הקהל השתנה, אבל הרגע נשאר אותו רגע: מישהו בקהל מבין שידעתי בדיוק מה הוא חשב, וכל האולם מגיב יחד.
מהבמות של המאה ה־19 ועד אולמות האירועים של היום. כך נראה היום מופע של אמן חושים באירוע חברה או בבר מצווה.
כבר במאה ה־19 היו מופעי "טלפתיה", ובתחילת המאה ה־20 זוגות כמו הזאנסיגים מילאו אולמות באירופה ובארצות הברית.
קשה לקבוע מי היה הראשון, אבל אורי גלר הוא הישראלי הראשון שהפך את התחום למפורסם בעולם, כבר בתחילת שנות ה־70.